<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן מ"ו</h1>
<h2>דף ד:</h2>
בפ"ק דשחיט' חולי', תני' חמיצן של עוברי עבירה מותרין מיד מפני שהן מחליפין, פר"ש בשל נוכרי, דלא שביק היתירא ואכיל איסורא, ולדידן מיהא שרי דאין לך איסור הנאה תופס דמיו, אלא ע"ז ושביעית והקדש, דאותן תופסין דמיהן שאסור אכולי עלמ', מיהו לדידיה אסיר. ויש אומ' שאף לעצמו מותר. וטעות הוא, א"כ מצינו דמים לחמץ בפסח ולשור הנסקל, שהרי אם ירצה ימכרנו לגוי, ותנן [פסחים ל"א ע"ב] האוכל תרומת חמץ בפסח במזיד פטור מן התשלומין ומדמי עצים, ע"כ לש'. וקש' לרבי' שמחה, מאחר שאינו תופס את דמיו, מאי טעמ' אסור בחילופיהן, ותו דהא במס' נדרים פ' השותפין [מ"ז ע"א], אמרי' גבי קונם פירות (האילן על פירות, חילופיהן מותר) [האילו על פלוני מהו בחילופיהן] ומייתי עלה הך דקדושי' ס"פ האיש מקדש [נ"ו ע"ב], מכרן וקידש בדמיהן מקודשת, ומשני בדיעבד שפיר דמי אבל לכתחיל' לא, א"כ ש"מ דאיסורי הנאה אם מכרן וקידש בדמיהן מקודשת, דבערלה וכלאים מיירי, ואפי' הכי מקודשת. ואע"ג דפר"ש הת', דאיהי היא דמטיא הנאה לידה ולא הוא, והלשו' מוכח נמי הכי מדנקט וקידש בדמיהן ולא נקט מותר בדמיהן, ש"מ דהטעם הוא שהיא נהנית ולא הוא, הא לא נהיר' דאין לך הנאה גדולה מזו, שנותן מעות הללו במקום שהיה נותן אחרים. מי' יש לדחות דמשום פריה ורביה היתירו, דהיא מצוה, ולא חשיב הנאה דהואיל לאו ליהנות ניתנו. ומ"מ אין דיחוי, דהא בתלמוד אינו מחלק בין קידושין לשאר הנאה, דפשט ליה מהא על הא. וה"נ ברי' השוכר את הפועל בע"ז [ס"ב ע"א], לעשות עמו ביין נסך שכרו אסור, ופריך בגמ', מאי טעמ' אילימ' הואיל ויין נסך אסור בהנאה שכרו נמי אסור, הרי ערלה וכלאי הכרם דאסורין בהנאה ותנן מכרן וקידש בדמיהן מקודשת, אלא שאני ע"ז דתופס את דמיו, אלמ' דוקא אותו תופס, אבל כל שאר איסורין אינם תופסין, הת' נמי לא מפליג בין הנאה דקידושי' לשאר הנאות. ומ"מ הת' בע"ז מצי לשנויי, דהך דמכרן וקידש בדמיהן דמקודשת, היינו בדיעבד, כדאמרן בהשותפי', ושכרו דיין נסך אסור, היינו לכתחילה, מי' פשיט' ליה לתלמוד, דיין נסך תופס דמיו אפי' בדיעבד. לכך פי' הש"ר דלעולם חמיצן של עוברי עבירה אם החליפו שרי אפי' לדידיה, ומה שהקש' רבי' שלמה, א"כ מצינו דמים לחמץ בפסח ולתרומת חמץ בפסח, תרומ' תותים וענבי' תוכיח, דאמרי' בפ' כל שעה [ל"ב ע"א], דשריא בהנאה כשניטמאת, כיון דלא חזיא למידי לא לאכילה ולא להסקה, חשיב לה אין לה דמים נמי, ופטור האוכלה, וכן כל איסורי הנאה אסור למוכרן לכתחלה, אבל אם מכרן בדיעבד מצי לאיתהנויי, כההי' דהשותפי'.
